עצות לחינוך - אני כופה על הבן שלי להתפלל זה טוב או רע?
מספר סידורי: 56642
שאלה:
שלום לכבוד הרב! יש לי ילד כבן 15 וחצי שמניח תפילין אבל לא מתפלל אני כל פעם צריכה להגיד לו להתפלל וללכת לבית הכנסת, הוא עושה לי טובה שהוא מתפלל ובנוסף הוא שומע שירים חילוניים, אני מדברת איתו ואני חסרת אונים, אני לא יודעת מה לעשות. מה הרב אומר?
תשובה:
גב' היקרה, כפייה חינוכית היא דבר מצוי , ויכול בהחלט להיות שהיא שייכת בתנאי שעושים אותה בצורה נכונה ע"פ הדרכה מקצועית ולא בצורה אינסטנקטיבית , אני יכול להבין למה אבא ואמא מכריחים ילד קטן ללכת לבית הספר , כדי שיזכה לרכוש חכמה ויצליח בחיים, אני בטוח שגם אם הילד יסרב , יכעס , יקלל , יברח , ההורים לא יוותרו לו על הלימודים , מתוך אכפתיות ודאגה להצלחת הילד ועתידו.
בעניין התפילה הדברים קצת שונים , במיוחד כשמדובר בנער בן 15 ולא בילד בן 10, חשוב מאוד שנבין שמצד אחד יש עלינו אחריות רוחנית כבדה , אבל מצד שני עלינו להבין שחלק מהסרבנות העיקשת של הילד והריחוק שנוצר אצלו מרוחניות , עשוי להיות קשור לחינוך הלקוי שלנו בגיל צעיר יותר , לכן במקום להאשים את הילד ולדחוק בו לפצות על טעויות שאנחנו עשינו , לדעתי כדאי לחשוב לפני שפועלים.
במקום לדכא את רצונותיו וכבודו של הילד , עלינו לדעת מתי להוריד לחץ ולאפשר לילד להיות עצמאי , להבין לבד , להתרגש לבד , לעודד אותו ללכת לשיעורי תורה וללמוד , לא לכפות עליו , "אם נלך עמו בקרי , נקבל ממנו חמת קרי" , "מלחמה גוררת מלחמה" , ילד שמתחצף להוריו , במילים אחרות הוא זועק לקצת כבוד , הוא מתחצף כדי להרגיש שווה משהו , להרגיש "גדול" , הורים שזועמים ופוגעים בו בחזרה, שניהם יוצאים מופסדים , עלינו כהורים להבין שהילדים לא מתמרדים בכוונה , הם פשוט "אנוסים" , אנחנו צריכים להעניק לו בטחון ועזרה , לא צעקות וכפייה , אם מגיל צעיר אנחנו משמשים דוגמה אישית טובה ומאפשרים לו להביע את עצמו , סופו לשמוע ולהשמיע , אבל אם אנחנו מחנכים אותו להיות "מאולף" סופו להתמרד , הרב יוסף רבי, בספרו "חנוך לנער" מבאר שכדי לקצור פירות טובים יש לעבוד ע"פ השלבים הבאים:
א. מגיל - 0 - 3 - כנגד היום הראשון בבריאה בו נבראו האור והחושך.
בגיל הזה ההורים ברורים וחד משמעיים, מבלי לתת טעם לדבריהם.
ב. מגיל - 3 - 6 - כנגד היום השני בבריאה בו נבדלו מים עליונים ממים תחתונים.
בגיל הזה מבחינה קוגנטיבית, יש עניין בנתינת טעם וסיבה להוראות ההורים.
ג. מגיל - 6 - 9 - כנגד היום השלישי בבריאה בו נבראו הדשאים. (שפע)
בגיל הזה הילד חשוף לשפע של גירויים וראוי לא לחשוף אותו לגירויים מיותרים.
ד. מגיל - 9 - 12 - כנגד היום הרביעי בבריאה בו נבראו המאורות. (שמש, ירח, כוכבים)
בגיל זה יש לשים לב היטב למאורות (מחנכים, הורים, דמויות מפתח בחיי הילד)
ה. מגיל - 12 - 15 - כנגד היום החמישי בבריאה בו נבראו חיות הים ובעלי הכנף.
עולם החברים הוא עולם ה-"ג'ונגל" , חיות קטנות עםגדולות, וראוי לשמור את הנער.
ו. מגיל - 15 - 18 - כנגד האדם והבהמה - "פרו ורבו...ורדו בדגת הים ובעוף השמים.
בגיל הזה עלינו לתת לילד כח להיות מעל הטבע בחינת אדם שנבדל מבהמה.
אם לא עובדים ע"פ השלבים הנ"ל ולא דואגים לפקח ולשמור על הילד בצורה טובה, הרי שלצערנו הרב בגילאים מאוחרים הטעויות שלנו כהורים באות לידי ביטוי והילד סורר.
בגילאי 15 הנער מתחיל לגלות שהוא לא לבד בעולמו , יש נערים שנשאבים לעולם הדמיון והחברים , לכן חשוב מאוד שהבית יהיה בית מגונן ולא כפייתי , יש להקנות לילדים בטחון עצמי ומיומנות לשמור על עצמו מעולם הדמיון , בית שלא מקנה לילד בטחון , הילד יחפש את הבטחון אצל חבריו , אמא שמאמינה בילד שלה וכל הזמן דואגת לפרגן לו ולחזק אותו (חיזוקים חיוביים) מסייעת לו לקיים תורה ומצוות בזכות החיזוקים והכח שהוא מקבל בבית , אבל אם בבית רק מכתיבים ולא מסבירים ומאהיבים עליו את התורה , סופו לחפש בטחון אצל החברים , אבל ילד שגדל בבית שאבא ואמא מחזקים את ידיו , לא אכפת לו מה יגידו אחרים , אכפת לו מה לבו אומר והוא משתדל לחכות את הוריו (שיודעים לשמש דוגמא אישית טובה) , לכן הכל תלוי בדוגמא האישית שלנו כהורים ולא בכפייה ובכעס, הורה שלא משמש דוגמא אישית טובה , מנסה לתקן את הטעויות שלו בכפייה ובכעס , לא רק שהדבר לא יועיל לו , ההיפך הוא הנכון , הנער יתנער מאחריות ויתמרד , לכן חשוב להרעיף חום ואהבה ולא לכפות עליו שום דבר , במקום לכעוס ולהעניש את הילד כשאינו הולך בתלם , ראוי לחזק ולהרעיף מחמאות על הילד כשהוא כן הולך בתלם , אז הבית מקנה לו בטחון ואינו זקוק לחברים כדי לקבל את הבטחון שאינו מקבל בבית.
לסיכום: אל תכפי עליו להתפלל , פשוט תקראי בשבת קודש סיפורים מרגשים על מעלת התפילה , תחזקי אותו כל פעם שתראי אותו מתפלל , תנסי לעודד אותו להסתובב בחברה טובה , תנסו למצוא לו מסגרת מגוננת וטובה שתשמש לו דוגמא אישית והכי חשוב תשמשו לו דוגמא אישית בבית (אבא שמתפלל, אמא שקוראת תהילים, מורה ירא שמים שמשמש דוגמא אישית או דמויות מפתח בחייו שישמשו לו דוגמא אישית) הדיבורים שלך לא יועילו כל זמן שאינך משמשת דוגמא אישית טובה. בהצלחה.
תגיות:
חינוך הרב יוסף רבי אילוף חילוניים חוסר אונים כבוד כפייה כפייה דתית דוגמא אישית שלבי החינוך קוגנטיבי בהמה
שאלה:
שלום לכבוד הרב! יש לי ילד כבן 15 וחצי שמניח תפילין אבל לא מתפלל אני כל פעם צריכה להגיד לו להתפלל וללכת לבית הכנסת, הוא עושה לי טובה שהוא מתפלל ובנוסף הוא שומע שירים חילוניים, אני מדברת איתו ואני חסרת אונים, אני לא יודעת מה לעשות. מה הרב אומר?
תשובה:
גב' היקרה, כפייה חינוכית היא דבר מצוי , ויכול בהחלט להיות שהיא שייכת בתנאי שעושים אותה בצורה נכונה ע"פ הדרכה מקצועית ולא בצורה אינסטנקטיבית , אני יכול להבין למה אבא ואמא מכריחים ילד קטן ללכת לבית הספר , כדי שיזכה לרכוש חכמה ויצליח בחיים, אני בטוח שגם אם הילד יסרב , יכעס , יקלל , יברח , ההורים לא יוותרו לו על הלימודים , מתוך אכפתיות ודאגה להצלחת הילד ועתידו.
בעניין התפילה הדברים קצת שונים , במיוחד כשמדובר בנער בן 15 ולא בילד בן 10, חשוב מאוד שנבין שמצד אחד יש עלינו אחריות רוחנית כבדה , אבל מצד שני עלינו להבין שחלק מהסרבנות העיקשת של הילד והריחוק שנוצר אצלו מרוחניות , עשוי להיות קשור לחינוך הלקוי שלנו בגיל צעיר יותר , לכן במקום להאשים את הילד ולדחוק בו לפצות על טעויות שאנחנו עשינו , לדעתי כדאי לחשוב לפני שפועלים.
במקום לדכא את רצונותיו וכבודו של הילד , עלינו לדעת מתי להוריד לחץ ולאפשר לילד להיות עצמאי , להבין לבד , להתרגש לבד , לעודד אותו ללכת לשיעורי תורה וללמוד , לא לכפות עליו , "אם נלך עמו בקרי , נקבל ממנו חמת קרי" , "מלחמה גוררת מלחמה" , ילד שמתחצף להוריו , במילים אחרות הוא זועק לקצת כבוד , הוא מתחצף כדי להרגיש שווה משהו , להרגיש "גדול" , הורים שזועמים ופוגעים בו בחזרה, שניהם יוצאים מופסדים , עלינו כהורים להבין שהילדים לא מתמרדים בכוונה , הם פשוט "אנוסים" , אנחנו צריכים להעניק לו בטחון ועזרה , לא צעקות וכפייה , אם מגיל צעיר אנחנו משמשים דוגמה אישית טובה ומאפשרים לו להביע את עצמו , סופו לשמוע ולהשמיע , אבל אם אנחנו מחנכים אותו להיות "מאולף" סופו להתמרד , הרב יוסף רבי, בספרו "חנוך לנער" מבאר שכדי לקצור פירות טובים יש לעבוד ע"פ השלבים הבאים:
א. מגיל - 0 - 3 - כנגד היום הראשון בבריאה בו נבראו האור והחושך.
בגיל הזה ההורים ברורים וחד משמעיים, מבלי לתת טעם לדבריהם.
ב. מגיל - 3 - 6 - כנגד היום השני בבריאה בו נבדלו מים עליונים ממים תחתונים.
בגיל הזה מבחינה קוגנטיבית, יש עניין בנתינת טעם וסיבה להוראות ההורים.
ג. מגיל - 6 - 9 - כנגד היום השלישי בבריאה בו נבראו הדשאים. (שפע)
בגיל הזה הילד חשוף לשפע של גירויים וראוי לא לחשוף אותו לגירויים מיותרים.
ד. מגיל - 9 - 12 - כנגד היום הרביעי בבריאה בו נבראו המאורות. (שמש, ירח, כוכבים)
בגיל זה יש לשים לב היטב למאורות (מחנכים, הורים, דמויות מפתח בחיי הילד)
ה. מגיל - 12 - 15 - כנגד היום החמישי בבריאה בו נבראו חיות הים ובעלי הכנף.
עולם החברים הוא עולם ה-"ג'ונגל" , חיות קטנות עםגדולות, וראוי לשמור את הנער.
ו. מגיל - 15 - 18 - כנגד האדם והבהמה - "פרו ורבו...ורדו בדגת הים ובעוף השמים.
בגיל הזה עלינו לתת לילד כח להיות מעל הטבע בחינת אדם שנבדל מבהמה.
אם לא עובדים ע"פ השלבים הנ"ל ולא דואגים לפקח ולשמור על הילד בצורה טובה, הרי שלצערנו הרב בגילאים מאוחרים הטעויות שלנו כהורים באות לידי ביטוי והילד סורר.
בגילאי 15 הנער מתחיל לגלות שהוא לא לבד בעולמו , יש נערים שנשאבים לעולם הדמיון והחברים , לכן חשוב מאוד שהבית יהיה בית מגונן ולא כפייתי , יש להקנות לילדים בטחון עצמי ומיומנות לשמור על עצמו מעולם הדמיון , בית שלא מקנה לילד בטחון , הילד יחפש את הבטחון אצל חבריו , אמא שמאמינה בילד שלה וכל הזמן דואגת לפרגן לו ולחזק אותו (חיזוקים חיוביים) מסייעת לו לקיים תורה ומצוות בזכות החיזוקים והכח שהוא מקבל בבית , אבל אם בבית רק מכתיבים ולא מסבירים ומאהיבים עליו את התורה , סופו לחפש בטחון אצל החברים , אבל ילד שגדל בבית שאבא ואמא מחזקים את ידיו , לא אכפת לו מה יגידו אחרים , אכפת לו מה לבו אומר והוא משתדל לחכות את הוריו (שיודעים לשמש דוגמא אישית טובה) , לכן הכל תלוי בדוגמא האישית שלנו כהורים ולא בכפייה ובכעס, הורה שלא משמש דוגמא אישית טובה , מנסה לתקן את הטעויות שלו בכפייה ובכעס , לא רק שהדבר לא יועיל לו , ההיפך הוא הנכון , הנער יתנער מאחריות ויתמרד , לכן חשוב להרעיף חום ואהבה ולא לכפות עליו שום דבר , במקום לכעוס ולהעניש את הילד כשאינו הולך בתלם , ראוי לחזק ולהרעיף מחמאות על הילד כשהוא כן הולך בתלם , אז הבית מקנה לו בטחון ואינו זקוק לחברים כדי לקבל את הבטחון שאינו מקבל בבית.
לסיכום: אל תכפי עליו להתפלל , פשוט תקראי בשבת קודש סיפורים מרגשים על מעלת התפילה , תחזקי אותו כל פעם שתראי אותו מתפלל , תנסי לעודד אותו להסתובב בחברה טובה , תנסו למצוא לו מסגרת מגוננת וטובה שתשמש לו דוגמא אישית והכי חשוב תשמשו לו דוגמא אישית בבית (אבא שמתפלל, אמא שקוראת תהילים, מורה ירא שמים שמשמש דוגמא אישית או דמויות מפתח בחייו שישמשו לו דוגמא אישית) הדיבורים שלך לא יועילו כל זמן שאינך משמשת דוגמא אישית טובה. בהצלחה.
תגיות:
חינוך הרב יוסף רבי אילוף חילוניים חוסר אונים כבוד כפייה כפייה דתית דוגמא אישית שלבי החינוך קוגנטיבי בהמה
