שלום הרב, בערב שבת בארוחה אח שלי [הוא חילוני] הזכיר משהו בקשר לטיול שיעשה יום למחרת [בשבת], טיול אופנועים בשטח עם כמה חברים והוא שאל אותי בצחוק אם להגיד תפילת הדרך, ועניתי לו בצחוק שזה כמו שיברך על חזיר. אבל אחרי זה חשבתי על זה ברצינות. אין פה את העניין של שכר מצווה-מצווה ושכר עבירה- עבירה?

אספר לך סיפור שמביא הרב ניסים יגן ותסיקי ממנו את המסקנות כפי שתרצי.

.

ביום שבת יצא בחור מראשון לציון עם חבר שלו לאילת, בדרך חזרה הם לקחו שתי בנות טרמפיסטיות בנות 16 ו-20 באמצע הדרך הוציאה הטרמפיסטית בת ה-16 את תפילת הדרך והחלה להתפלל, אפילו שזה היה בשבת ותוך כדי חילול שבת היא רצתה לומר את תפילת הדרך, כשהחלה למלמל שאל אותה הנהג מראשון לציון: "את מאמינה בשטויות האלה"? הנהג ביקש ממנה את חוברת תפילת הדרך שהייתה בידה, קרע אותה והשליך אותה החוצה דרך החלון. הנסיעה נמשכה וכעבור שעה ממש כמה קילומטרים לפני באר שבע, אירעה התאונה, שני השכנים מראשון לציון והחיילת בת ה-20 נמחצו למוות ורק הבחורה שרצתה לומר תפילת הדרך נשארה בחיים. עד כאן הסיפור... (הסיפור נמצא בספר "נתיבי אור" בעמ' מח)

מסקנה: ה' מתנהג עם האדם מידה כנגד מידה ולמרות כל הרחמים, אם אדם מרשה לעצמו לקרוע דברי קדושה, ה' יתברך עשוי לקרוע את גזר דינו למיתה לפעמים ה' יתברך מרחם גם על מי שמחלל שבת אבל יש לו עדיין מצפון ! אדם כזה ראוי להינצל שהרי יתכן שהמצפון שלו יעורר אותו לחזור בסופו של דבר בתשובה שלימה, אבל אדם שקורע דפי קדושה ומבזה את התורה הקדושה ואת חכמיה.....

מקווה שתפיקי מהסיפור את הלקחים המתאימים ונזכור כולנו ש-"שכר מצווה מצווה" !