מספר סידורי: 35469
שאלה:
קראתי ש: "צריך לרחוץ ידים בין בשר לדג או בין דג לבשר ולאכול פת שרויה ביניהם. וטוב לשתות מים או שאר משקה ביניהם כדי שלא יגעו באיצטומכה שהוא כמו מבושל." רציתי לשאול אם מספיק לשתות רק שתיה בין לבין או חיב לאכול פת? ומה הכוונה שרויה? (לחם רטוב?) ושאלה אחרונה - מה זה איצטומכה? תודה רבה

תשובה:
לפני שאתחיל לענות לך, אז איצטומכא זה קיבה. חח עכשיו אענה על השאלה שלך... באמת אסרו חז"ל לאכול דג עם בשר משום הסכנה (פסחים עו:) זה מובא בפירוש בשולחן ערוך, לכן לא מספיק רק להדיח את הפה עם שתיה אלא טוב לאכול משהובין לבין שיהיה כ-"קינוח והדחה" לדעת המחבר צריך גם לרחוץ את הידיים, יש שכתבו שצריך גם לקנח את הבשר שבין השיניים ולאחר מכן לרחוץ את הפה. "סכנתא חמירא מאיסורא" הסכנה חמורה יותר מהאיסור אז אם באיסור בין בשר וחלב אמרו שיש להמתין 6 שעות אז לפחות בסכנה שבאכילת דג עם בשר לפחות ההדחה תהיה היטב היטב.

את מוזמנת להיכנס לקישור הבא: "הלכה יומית-אכילת בשר עם דגים"
ולקרוא חומר נוסף. מקווה שהועלתי.. הרחבה בנושא כפי שראיתי באתר חב"ד.

הרחבה בנושא - בין דגים לבשר
חז"ל אסרו לאכול בשר עם דג, משום סכנה¹. בין דג לבשר, צריך לאכול דבר ביניהם ולשתות, כ"קינוח והדחה"², ולפי דעת המחבר צריך גם לרחוץ ידיו³בפרי-תואר⁴ כתב ש"יקנח גם את הבשר שבין השיניים, והוא עדיפא (=כנראה, יותר חשוב מאשר לנקות את השמנונית שנשארה בפה), דאיתיה בעיניה⁵, ולאחר-מכן ירחץ פיו". ולכאורה, אם בדין בשר בחלב חששו להמתין שש שעות משום בשר שבין השיניים ולא יועילו קינוח והדחה, כל-שכן ב"סכנתא חמירא מאיסורא"⁶?

יש שהעלו סברא, שמטעם זה נהגו שלא לאכול דגים אחרי בשר, אבל לא שמענו מנהג כזה, ואדרבה⁷. אמנם מנהג ישראל הרווח הוא לאכול תחילה דג ואחר-כך בשר, ובכף-החיים⁸ כתב הטעם בפשטות משום שעל-פי הרפואה⁹ יש להקדים מאכל הקל תחילה. אדמו"ר הזקן¹⁰ מבאר על-פי חסידות, שכדי לרדת 'לברר' את הבשר ולהעלותו לקדושה, 'מבררים' תחילה את הדגים שהם מעלמא דאתכסייא ובירורם קל יותר. עוד טעם נאמר בשם הרה"ק ר' בונם מפשיסחה¹¹, מפני שהדגים היו הבריאה הראשונה מבעלי-חיים וקדושת השבת היא שורש החיים (וגם מכל הדעות הללו מוכח שאין זה מחשש בשר שבין השיניים).

ואולי הקילו בזה כמו שהקילו בכמה עניינים אחרים שמחמירים בהם באיסור והיתר, כגון שיש המתירים זאת לכבוד שבת, כ"שומר מצווה לא יידע דבר רע"¹²,ויש מתירים לבשל בשר ודג זה בזה לכתחילה¹³, ומנהג העולם להתיר לבשל בכלי של המין השני בן יומו¹⁴, ויש מתירים במליחה ובכבישה¹⁵, ויש אומרים שנשתנו הטבעיים בעניין סכנה זו מזמן הגמרא לזמנים שלאחריו¹⁶. ואף שבדרך-כלל אין פוסקים כרוב הדעות הנ"ל, חזו לאיצטרופי. וע"ע.

------------------------------------------------------------------------------------------

1) פסחים עו,ב. שו"ע יו"ד קטז,ב ואו"ח קעג,ב. שמירת הגוף והנפש סי' א.

2) לגבי האוכל בשר אחר גבינה נזכרו פרטים שונים (שו"ע יו"ד סי' פט ס"ב ונו"כ), כגון: שילעס פת ויקנח בו פיו יפה, וכן בכל דבר שירצה חוץ מקמח, תמרים וירק. הלבוש כתב שיקפיד לקנח השמנונית לפני ההדחה, כי אין ההדחה מועילה כלום בעוד שהשמנונית בפיו. מאידך הש"ך כתב שאין צריך לדקדק בקינוח והדחה איזה מהם קודם. הפרי-מגדים כתב שיש נוהגים לשרות פת במשקה ולאוכלה, ועולה במקום קינוח והדחה, וטוב לעשות כל אחד בפני עצמו. יש שכתבו שהקינוח הוא שיבלע דווקא, ולא טועם ופולט, והפרי מגדים חולק וסובר שהקינוח הוא בלעיסה. בס' שמירת הגוף והנפש שם הערה כט העתיק כל זה, ונשאר בצ"ע אם גם בענייננו הדין כן. וחבל שלא דן בראייה מבשר שבין השיניים.

3) שו"ע יו"ד שם ס"ג. משנה ברורה או"ח קעג ס"ק ד. נמסר שנזהר בזה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, ולפעמים גם הרבי נשיא דורנו (לקט הליכות ומנהגי ש"ק עמ' 71).

4) יו"ד שם ס"ק ד.

5) וכדברי הגמרא (חולין קה,א) שנקרא בשר, שנאמר "הבשר עודנו בין שיניהם", ולפי הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פ"ט הכ"ח) זה הטעם להמתין שש שעות מבשר לחלב, "מפני הבשר שבין השיניים שאינו סר בקינוח", ופירש הב"ח (ר"ס פט) שחששו חז"ל שמא לא ינקר יפה. ובטושו"ע שם נקטו להלכה החומרות משני הטעמים, של רש"י ושל הרמב"ם.

6) שיש שנקטו לשון זו לעניין בשר ודג לומר שאין בטלים אפילו בששים (דרכי-משה ומהרש"ל, הובאו בט"ז יו"ד קטז ס"ק ב, אך רוב הפוסקים מתירים בשישים, ראה הדעות בשמירת הגוף והנפש שם הערה ה).

7) כבר הביא בס' הכשרות פי"א הע' נד מקיצור שו"ע סי' לג ס"ב, שכתב "כשאוכל דגים ואחר-כך בשר או להיפך", וכן כתב הבן-איש-חי שאכלו בביתו דגים אחר הבשר [שנה ראשונה פ' נשא סוף אות י, כצ"ל] וציין לשו"ת זכרון-יהודה (גרינוואלד) ח"א סי' פה. ובס' 'מנהג ישראל תורה' ח"ב עמ' צ הביא מס' 'אוצר יד החיים' שבימים הקדמונים היה המנהג לאכול הבשר ואחר-כך הדגים, כי כן יסדו בזמירות [פיוט 'יום זה מכובד']: "בשר ודגים וכל מטעמים" [ועד"ז בפיוט 'מה יפית': "בשר וגם דגים" ובפיוט 'יום שבת קודש הוא': "הבשר, יין ודגים". אבל אי משום הא - לא איריא, שמא הכוונה להזכיר בשר ראשון דרך חשיבות, ואחריו דגים, ואחריהם כל מטעמים. וע"ע], ומס' 'בדרכי הישר והטוב' מביא שכך נהגו הגה"ק ה'ישמח משה' והגה"ק מליסקא זי"ע שאכלו הדגים קודם ברכת-המזון [כמנהג הבן-איש-חי הנ"ל], עכ"ד.

8) סי' קנז ס"ק לח.

9) רמב"ם הל' דעות פ"ד ה"ז.

10) לקוטי-תורה פ' שלח, דף לג טור ב. הנחות הר"פ ע' פב. סה"מ תקס"ג ע' תרצ (מאה שערים ע' לג). סה"מ תקס"ז ע' קצא.

11) 'מנהג ישראל תורה', שם, מספר תורת-אמת [להרה"ק מלובלין?] בריש חלק המועדים.

12) הובאו בשמירת הגוף והנפש שם ס"ו.

13) הובאו שם ס"ה.

14) שם ס"ז וס"ט.

15) שם סי"א-י"ד.

16) מג"א סי' קעג ס"ק א, וראה בזה בארוכה בשמירת הגוף והנפש שם הערה א, וש"נ.

תגיות:
דג ובשר אכילת דג עם בשר לאכול בשר ודג לשטוף ידיים בין דג לבשר מים אמצעיים