מספר סידורי: 156762
שאלה:


תשובה:
שלום וברכה.
שאלת הרבה שאלות וכל אחת מהן תשובתה ארוכה מיני
ים ורחבה מארץ מידה. אענה לך תשובות קצרות ומספקות.

א. המקור שאסור לקרוא בספרים חיצוניים הוא מסכת סנהדרין
פרק י' משנה א': "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר:
ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ... ואלו שאין להם חלק לעולם
הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים
ואפיקורוס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים חיצוניים.
בספרי מינים פשיטא שאסור לקרוא משום עבודה זרה. אולם,
בספרים חיצוניים כגון: יובלים, יהודית, חנוך, בן סירא וכו'. אע"פ
שחז"ל הכירו את הספרים הנ"ל ואף ציטטו מהם אין לקרוא בהם
במדרש רבה מובא שהאיסור הוא לא רק להעמיק בהם אלא אף
לעיין בהם בזמן הפנוי. 

וכך מובא בבמדבר רבה פרשת נשא פרשה יד' אות ד'
"וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג
הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (קהלת יב, יב). אמר הקב"ה: כ"ד ספרים
כתבתי לך. הזהר ואל תוסף עליהם למה? "עשות ספרים
הרבה אין קץ". כל מי שקורא פסוק שאינו מכ"ד ספרים כאלו
קורא בספרים החיצונים, הוי "הזהר עשות ספרים הרבה",
שכל העושה כן אין לו חלק לעולם הבא הה"ד "אין קץ" שנאמר:
(דניאל יב) "ואתה לך לקץ". הרי לך המוסיף ספר מהו עונשו.
ומנין שאף ההוגה מתייגע בהן? ת"ל "ולהג הרבה יגיעת בשר"
שאין בשרו ננערת מן עפרה, כההיא דתנינן ואלו שאין להם
חלק לעוה"ב... והקורא בספרים החיצונים.

ובפירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י' משנה א' מובא:
"וספרים החיצונים אמרו ספרי מינין. וכן ספרי בן סירא שהיה איש חבר
ספרים בהזיות מעניני "אלפראסה" שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא
אבוד הזמן בדברים בטלים, כגון אלו הספרים המצוים אצל הערבים
מספרי הדורות ומנהגי המלכים ויחוסי שבטי הערבים וספרי השירים
וכיוצא בהם מן הספרים שאין חכמה בהם ולא תועלת גשמית אלא
אבוד הזמן בלבד. והמאירי מדייק ואומר שהאיסור הוא בעיקר למי
שרוצה ללכת באמונתם. אולם, ודאי שכאשר אדם מעיין בספרים אלה
עלול הוא להימשך בדעתו לשם ואז מעבר לביטול התורה שיש כאן
יש כאן גם חשש ע"ז.

סיכום חלק א': אסיים בדברי המשנה: "כל המחובר לטמא - טמא,
כל המחוברלטהור - טהור"; ותנינא בברייתא, "רבי אליעזר אומר:
לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו". ודי לחכימא.

ב. האם מותר לשמוע קול של רשע? (אני מניח שאתה מתכוון לניגון)
כבר כתב הרמב"ן בשער הגמול כי עניין הכינור והנבל וכלי הזמר
במקדש רומז להשגת המחשבה, שהיא נתלית ברוח ואין בגשמיות
דק כניגון, כעניין שאמרו חז"ל – "קול ודיבור ורוח" וזהו רוח הקודש,
"דהיינו שהמחשבה הרוחנית הנמצאת בעולם החומר נדבקת
לדבר הרוחני ביותר ששייך בעולמנו והיא הנגינה". 

וכתב רבי נתן: "ומה יתרון לאדם כממציא ניגון יפה בחכמת
המזיקה שיגע עליו כל ימיו, ולבסוף על-ידי הניגון הזה נמשך
אחרי תאוות ניאוף, שממית את האדם בגשמיות ורוחניות,
כנראה בחוש, שהם הולכים בבתי טרטיאות וקרקסאות
שלהם שקורין "טייאטור" ו"קומעדיוס" וכיוצא בזה,
ושם מעורבים זכרים ונקבות בלי הבדל, ושומעים שיר עגבים,
ועושים מה שעושים כמפורסם כל זה, ואינם יכולים להכחיש
זאת, כי הם בעצמם יודעים בעצמם מחשבתם הקדושה
והטהורה שיש להם שם, ומה שעושים אחר-כך. אוי להם
אוי לנפשם. ופורשים עצמם מדרך החיים, מדרך תורתנו
הקדושה שאסרה זאת: ובחוקותיהם לא תלכו. והם מבלים
ימים וזמן המובחר על שטותים כאלו, ואחרית שמחה תוגה,
וכל הצרות והיסורים שיש להם כל ימיהם הם יודעים בעצמם".

וכותב רבי נחמן בליקוטי מוהרן רכו': מַה שֶּׁהָרְשָׁעִים עַל פִּי
רב הֵם מְזַמְּרִים נִגּוּנִים שֶׁל יְלָלָה וְעַצְבוּת כִּי הֵם בְּחִינַת נִשְׁמַת
עֵרֶב רַב וְאִמָּא דְּעֵרֶב רַב הִיא לִילִית שֶׁהִיא מְיַלֶּלֶת תָּמִיד וְעַל כֵּן
הֵם עוֹשִׂים נִגּוּנִים שֶׁל יְלָלָה כַּנַּ"ל וּמַה שֶּׁדֶּרֶך בְּנֵי אָדָם לִמְשׁך
אֶל נִגּוּנִים הַלָּלוּ כִּי יְנִיקָתָם מִבְּחִינַת "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" מִבְּחִינַת
קִלְקוּל הָרְאוּת, בִּבְחִינַת מְארת חָסֵר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "יְהִי מְארת"
חָסֵר דָּא לִילִית.

סיכום חלק ב': כשאדם שומע ניגון של רשע, סופו נמשך
אחר תאוות הניאוף ונדבק בערב רב והדבר פוגם בראייה
הרוחנית והגשמית של האדם וידוע שהכל הולך אחר העיניים
לא לחינם אמרו חז"ל "כלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך
בדיקה" וע"כ אם רואה אדם שהוא נמשך אחר הניגונים הנ"ל
עליו לעורר עצמו לתשובה. והדרך הטובה ביותר לעשות תיקון
בדבר הזה הוא לשיר שירי קודש בשבת וכפי שמרחיב מוהר"ן
שם. ועל אף שיש הבדל בין הופעה למוקלט, זה נבלה וזה טריפה
והתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו אח יקר ואהוב.

ג. האם מותר לקרוא בספר מדע או בריאות שכתב גוי?
אם מדובר בחכמה לבד, יש מקום להקל בחינת: "חכמה
בגויים האמן". אולם אם מעורבים בזה דברי כפירה ודאי
שאסור. 

סיכום כללי: אין לקרוא בספרים חיצוניים שיש בזה ביטול
תורה וחשש ע"ז. אין לשמוע ניגון של גויים ואע"פ שכתב
החיד"א שמותר להלביש ניגונים של גויים על דברי קדושה.
בסוד הפסוק: "על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו" כתב מרן
הרב עובדיה יוסף שיש לסייג את ההיתר וראוי לבעל תשובה 
להימנע גם מזה והגדיל לעשות בנו מרן הרב יצחק יוסף
ואמר על כגון דא: "התרחק מן הכיעור ומן הדומה לו".

נ.ב - אם תרצה תשלח לי הודעה למספר: 0504106657
ואפנה אותך לספר נפלא שעוסק בסוד הניגון שיועיל לך
אם התשובה סיפקה אותך די לך בזה. בהצלחה רבה.
...
   
   
...
 



תגיות:
ספרים חיצונייםניגון של רשעחכמה בגויים